גבול הבשר

חרצנו ערמונים והכנסנו לתנור. בבית פשט ריח יער, על
הספה הפתוחה בידיים חשופות פיצחנו קליפות לוהטות,
הפשטנו אגוזים חמים עד לזהב הרך, עד שחר, עד אחרון.
ראה, אמרתי לו על הסף, נותרתי לבדי בגוף אישה,
אני נבהלת מעצמי, מן הכיסוף, להימלט אל תאוֹמִי, אל
בעלי חסר הגוף, המת, הנעדר, טוב שסימנו את גבול
הבשר הלילה, בסכין שלא אשכח, שלא תפרח נפשי אל
אישי, שעבר מן העולם, שנעלם ואינו, ואין מבט עינו
ואין־ידיו ואין לי מלבדו ובלעדיו — אתה, הנושם, החי:
קח, אני נותנת לך את שפתיי, אמרתי, וסגרתי את הדלת,
ונשכבתי בגופי לצד הילד, ללטף את שיערו הדק שהוא
שיערךָ, ונרדמתי לצידו, שהוא צִדךָ.

מהדורה מקוונת | מרץ 2019
מתוך: הוא היה כאן, אני בטוחה בזה, אפיק ספרות ישראלית והליקון, 2019