החפלה האחרונה / الحفلة الاخيره / The Last Feast
ארבעה אמנים ישראלים עכשוויים חושפים דיאלוג מורכב עם ההיסטוריה של תולדות האמנות המערבית ביחס לזהותם ה"ישראלית-מזרחית". העבודות של אמנים אלה מתייחסות אל ההיסטוריה של האמנות המערבית מתוך עמדה המתכתבת עם התיאוריה של ג'ורג'יו אגמבן (Agamben), הגורסת שעל מנת ליצור הווה ועתיד חדש יש במידה מסוימת לקרוא מחדש באופן ביקורתי את העבר ולפקפק בהשפעותיו. העבר שאליו האמנים הללו מתייחסים הוא העבר של תולדות האמנות המערבית, שעל ברכיה הם גדלו והתחנכו בישראל חרף הימצאותם במזרח התיכון ועל אף שורשיהם המזרחיים. האמנים מבטאים מחשבות ועמדות שונות כלפי "מזרחיותם", כלפי תולדות האמנות המערבית ומשקפים בו בזמן את מערכת היחסים שבין עולם האמנות הישראלי לבין עולם האמנות המערבית-האירופוצנטרית.
בציורי השמן של גיא לוי מתוארת סביבה ים תיכונית "אוריינטליסטית" באווירת הילולה המלווה בהרגשת ארמגדון בשל השימוש בהומור שחור וגרוטסקה. הדיאלוג של לוי עם תולדות האמנות אמביוולנטי: יחסי "אהבה-שנאה" המופיעים מחד במחוות ציוריות שונות בהשראת האקספרסיוניזם הגרמני, מאטיס ואמנים מערביים נוספים, ומאידך מתגלה ביקורת בדרך בחירת הדימויים על מושא המחווה בשפה ציורית.
"סעודה", עבודת הוידאו של טל שוחט היא מחווה פמיניסטית, מזרחית וביקורתית ליצירה "הסעודה האחרונה" של דה וינצ'י. בעבודה מתקיימת סעודה בהשתתפות נשים בלבד, אך במקום לשבת סביב שולחן כמו ב"סעודה האחרונה" הן מקיימות "חאפלה" מזרחית על שטיחים על הרצפה. הנשים אוכלות בידיים בתנועות מוגזמות המדגישות סממנים שלכאורה אמורים להביע "תשוקה", "שחרור" ועוד. הביקורת בעבודה מופנית הן כלפי תולדות האמנות המערבית והן כלפי ייצוגים אשר נחשבים "מזרחיים" ואוריינטליסטיים כיום.
ויקי סקנדריון מציגה גוף עבודות המורכב מציורים ופסלים. הדמויות הנשיות בציוריה מזכירות פסלי צלמיות פריון עתיקות כמו גם איקונות נוצריות. הדמויות מצוירות בצבע שמן חום, "בוצי" ודשן על גבי משטחי פורמייקה לבנים בוהקים. ביצירתה מתייחסת סקנדריון לייצוג דמות האישה הלבנה הטהורה "המקובל" במהלך תולדות האמנות. הנשים בציוריה מופיעות עירומות ונראות כאלילות עבות בשר "גדולות מהחיים".
תמיר צדוק מציג מספר עבודות צילום בהן מופיעים מוטיבים של "מזרחיות" ו"ערביות" כפי שהופיעו באמנות ה"ישראלית" עם ייבוא האמנות האירופאית בתקופת ביסוסו של "בצלאל" של בוריס שץ. ייצוג המזרחי והערבי באמנות התבסס בתקופה זו כנקודת מוצא מומצאת ביחס להיסטוריה של האמנות הישראלית. בתוך כך מציג צדוק בצילום "הציירים", פרפרזה על סיפור המרגלים המקראי ועל הייצוג האוריינטליסטי שלו.
שרי גולן, מאי 2019
מהדורה מקוונת | מאי, 2019
דימוי מתוך החפלה האחרונה: תערוכה קבוצתית: ויקי סקנדריון, סדרת "חום", 2018. צילום: אבי אמסלם
שרי גולן חיה ויוצרת בתל אביב. אוצרת, כותבת ומרצה עצמאית.
התערוכה החפלה האחרונה / الحفلة الاخيره / The Last Feast תפתח ב6 ביוני, 2019, בגלריית אלפרד, מכון שיתופי לאמנות ולתרבות
