חוריה حرية – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי
תעודות / אִנְתִס'אר עבּד אל-מוּנְעִם[1]
התעודה הראשונה
תחת עץ הרימון הכריזה על המהפכה – החליטה לצאת מרחם אמה. לא תהיה מוכנה לסבול עוד את המקום הצר ואת חשכת הלילה והיום. כמהה הייתה להבין את פשר זריחת השמש בבוקר. רצתה לפקוח את עפעפיה המוקפים אוקיינוס שאין בו גלים. דחפה והרימה ראשה וראתה אדמה רטובה באמצע ספטמבר. ידיים קרות אחזו בה והחלו למשש את גופה הזעיר, והיא החלה לבכות. בכייה גבר והתמזג בלחישות המצחקקות המאושרות מתווי גופה העדינים. ובא מי שבא, והלך מי שהלך, נתנו לה שם, אב ואם, וכך קיבלה את התעודה הראשונה בעולמם של בני האדם.
התעודה השנייה
היא קוטפת את פירותיו הבשלים של הרימון ומניחה אותם בסל הפירות, נכנסת ומוסרת אותם. עיניו בוחנות אותה, צוללות אל אוצרות גופה. הוא מטפס על גבעות ויורד בגאיות בנשימה עצורה, חושק ברימונים, ונותן לה טבעת. ובא מי שבא, והלך מי שהלך, לקחו ממנה את שמה, ומסרו אותה לגבר אחר, וכך קיבלה את התעודה השנייה – תעודת הכניסה לעולם הנשים.
התעודה השלישית
עש מרקיב מכלה את ענבת הרימון, מתוכה עולות תולעים בהמוניהן, נתלות באוויר כקורי עכביש, חונקות אותה. הפירות נושרים עבֵשים על האדמה, ענבת העץ נותרה ערומה, חשופה לשמש ספטמבר היוקדת, עזובה לנפשה כמותה. עוצמות הצער והכאב מתקוממות בתוכה, מציתות בה את להט המהפכה, סוחטות את כוחותיה, קוראות לה להשיל מעליה את האשליה, שהתכסתה בה בתקופת הצֶנע. ובא מי שבא, והלך מי שהלך, החזיר לה את שמה, וכך קיבלה את התעודה השלישית, תלויה בין גן עדן לגיהינום.
התעודה הרביעית
חלקת הרימון פינתה את מקומה לטובת שיח צבר ירוק פורח. כלו ימיה, חלומותיה מגואלים בדם. עטתה עצב. קבל עם ועדה הכריזה שהיא נכנעת. לקחה את התעודה הראשונה, חפנה אותה בכף ידה. ראתה את אִמהּ קוראת לה מתוך הילה של זוהר. השילה מעליה כל דאגה, הרפתה את גופה, נשכבה על האדמה הרטובה הספוגה ריח שזיף וחִינה. הידיים מחבקות אותה, והיא מחייכת, אוחזת ביד אמה, ובכיין גובר. יחד הן רוקדות בין עצי הרימון. ובא מי שבא, והלך מי שהלך, לקחו את נפשה ואת שמה, וכך קיבלו לידם את התעודה הרביעית, שגאלה אותה מייסורי העולם הזה.
הדחת מלך / בַּדְרִיה עַלי[2]
ביקש לשחק שח. לה היו פרש וצריח, לרשותו עמדו כל הכלים. כל מהלך מחייב נקיטת יזמה. הוא בחר ללכת לאחור. המשחק התארך. חשה משועממת עד שקראה: שח-מט!
סוף המשחק.
קפה / שאהינאז פַואז[3]
המלצר השתהה בהכנת הקפה יתר על המידה. הדבר גרם לו לתחושת מחנק. בשולחן שלידו ישבה חבורה של בחורים – מקצתם תומכים בהחלטות הנשיא ומקצתם מתנגדים להן. מעולם לא התעסק בפוליטיקה, ובכל זאת עקב אחר שיחתם בעניין רב. דעותיהם המנוגדות לשלו הוציאו אותו משלוותו. רצה לשתף אותם במחשבותיו, אלא שבאותו רגע ניגש אליו המלצר. על כן הפנה להם את גבו, ולגם מהקפה בהנאה צרופה.
אישה / לַדּ'ה אל-חמוד[4]
כיסתה את עיניה והלכה,
שוחחה והתווכחה,
ארגה תקוות ושזרה חלומות,
יצאה ותעתה,
וכאשר שבה,
קטעו את ידה,
על שהעזה לקיים יחסים עם עט.
גבר / מוּנְתַהא אל-עידאני[5]
האיש נפרד מאשתו היפה, הקפיד לנעול את הדלת היטב – סובב את המפתח בחור המנעול שלוש פעמים, הותיר אותה בין ארבעה קירות, טמן את המפתח בכיסו בבטחה, ויצא לחפש זונה. אולם הוא שכח שהחלונות נותרו פתוחים.
קבלת פנים לגברים / זליח'ה יוסֻף[6]
האישה הביטה במראה, נגעה בפניה החרושים קמטים, התלבשה ויצאה מפתח ביתה הקט. דפקה על דלת שכנתה וזירזה אותה ללכת עמה לים ולקבל את פני הגברים השבים ממסע הצלילה.
הנשים, לבושות עבּאיות, ילדיהן עמן, נאספו אל חוף הים והמתינו לגברים, המתינו זמן רב. הילדים החלו לבכות, העצב ניבט בעיניהם. הגברים לא הגיעו, והשמש החלה לשקוע מעבר לים.
[1] انتصار عبد المنعم, כותבת מצרייה. פרסמה עד כה עשרה ספרים, מהם רומנים, סיפורים קצרים וספרי ילדים. זכתה בפרסים רבים על כתיבתה.
[2] بدرىة علي, כותבת סודנית. כתיבתה מתמקדת בז'אנר הסיפור הקצר מאוד.
[3] شاهيناز فواز, כותבת מצרייה. כתיבתה מתמקדת בז'אנר הסיפור הקצר מאוד והשירה. נמנית עם הדור החדש של הכותבות במצרים.
[4] لذة الحمود, כותבת כוויתית. מתמקדת בכתיבתה בקידום מעמד האישה וחופש הביטוי.
[5] منتهى العيداني, כותבת עירקית. מרבה לכתוב בז'אנר הסיפור הקצר והסיפור הקצרצר, ומפרסמת את כתביה בכתבי עת אלקטרוניים לספרות ברחבי העולם הערבי.
[6] زليخة يوسف, כותבת מאיחוד האמירויות הערביות. הסיפור נכתב במסגרת סדנת כתיבה בז'אנר הסיפור הקצר שהתקיימה ב-2009 באיחוד האמירויות הערביות.
מהדורה מקוונת | מרץ, 2018
מתוך חוריה حرية – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי, הוצ. רסלינג – סדרת ושתי, 2018
מערבית: אלון פרגמן
דימוי: לירון כהן, zoomba, טכניקה מעורבת על נייר, מתוך Choose your adventure, תל אביב, 2017
