חליפות

העין משוטטת על גבי תצלום של ידיים שמחזיקות מסיכות, עוברת לידיים שמצביעות על דבר מה שאינו נראה בתצלום, ומשם לדיפטיך של אשה שאוחזת מראה ומתאפרת, ולצידה מישהי עונדת מסיכה, ומשם לתצלום שחור לבן ובו כלי עבודה ארכיאולוגים פרושים לקראת ידו של המשתמש, ומשם לדמות וונדרוומנית שעפה, וידיה פרושות לפנים. מרגליה נמתח קו דמיוני לתצלום סטודיו שבו עומד האמן ערום על רגל אחת וידו מונפת לפנים, אל מחוץ לתצלום. בשיטוט כזה, מחוות היד מוליכה את העין, בפעולות של אחיזה, שימוש, סימון, יצוג והצבעה, כמוסרת אנרגיה מן התמונה אל עבר הצופה, אנרגיה שמזמינה רפלקציה, אמפטיה, ודמיון.

[…]

החזרה שיוצר אבישר היא סכיזופרנית, מצויים בה גלגולי נשמות שמועלות מן האוב, כרוחות רפאים שכרוכות זו בזו ונושאות את המטען המאגי שנדבק בבשרן. כמו אותן נשמות תועות, נטולות אכסניה קבועה, אבישר בורא דמויות נוודיות שזהותם ארעית ומתחלפת, ביניהם, הליצן, החדרנית, כוכבת הפופ, הנער, האמן העירום. אך החליפה איננה רק של הדמויות – המרחב נראה מחופש גם הוא, כבמה תיאטרלית, ממוסכת ונזילה, תפאורה למה שעתיד להתרחש. […]מרחב שהוא כעין– מטא – מטמורפוזות, המבנה תמונת עולם גדושה, פנטסטית, דמוית חלום, לעיתים קסומה, ולעיתים בנאלית, פראית, ליבידינלית, פואטית וטורדנית, תמונת עולם שבה קטגוריית הזהות מוצעת כאפשרות תמידית של חליפין, ובה פלא הקבוע חובר לפלא ההשתנות.

אורית בולגרו, אוצרת הסדרה

מהדורה מקוונת | דצמבר, 2018
אוצרת הסדרה: אורית בולגרו
עיצוב קונספט: קובי לוי, הליגה
הסדרה נוצרה בתמיכת פרסייט ומפעל הפיס לתרבות