*

אֲנִי מַכְרִיזָה בָּזֹאת עַל הֲצָפָה מֻחְלֶטֶת, עַל שְׁקִיקָה מוּדַעַת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, עַל
הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁנּוֹטְפִים מֵהֵיכַל הַמְּדוּרָה. יָדַיִם בּוֹעֲרוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, פִּצּוּל אַדִּיר
שֶׁל צִבְעֵי כִּיס חוֹבְקִים אֶת הַקֶּרֶן הַלּוֹהֶטֶת. רַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת נוֹגְעוֹת בְּרַגְלַיִם
אֲחֵרוֹת. וְהַכֹּל גָּדֵל, עוֹטֵף, זוֹעֵק, חוֹשֵׁק בָּנוּ, הוֹדֵף אוֹתָנוּ וּמְפַמְפֵּם תַּחַת עוֹרֵנוּ
הַמְּשֻׁיָּף, הַנִּבְגָּד, הָאוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ בְּעוֹדוֹ אִתָּנוּ, הַתּוֹפֵס אֶת כָּל הַחֲוָיוֹת וְדָבֵק.

שָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקַת הָרְחוֹב הַהוֹלֵם, הַשִּׁכְחָה הוֹתִירָה אוֹתוֹ פָּעוּר, רוֹקֵם גִּידִים
לַשָּׁוְא. הוּא אֵינוֹ מוֹצֵא אֶת לִבּוֹ לְעוֹלָם וְאָנוּ הוֹלְכִים בּוֹ כְּמוֹ סַהֲרוּרִים, בְּתוֹכוֹ
אֲנַחְנוּ מֻכֵּי הֶלֶם, תּוֹהִים טוֹעִים בְּמִקּוּם הַבַּיִת. רוֹקְחִים מְזִמּוֹת, גּוֹעֲשִׁים כְּמוֹ
הָרִים מִתְפָּרְצִים. הֶחָבִית בּוֹעֶרֶת וְעוֹלָה עַל גְּדוֹתֶיהָ, הָאֵשׁ מְחַמֶּמֶת אֶת סְבִיבָתָהּ.
הָעִיר מְקָרֶרֶת אוֹתָנוּ.
אֶפְשָׁר לָתֵת חֲמִשִּׁים שֵׁמוֹת לַשֶּׁלֶג וְלָדַעַת שֶׁפְּגִיעוּת וְעָצְמָה לֹא בֶּאֱמֶת מְנֻגָּדוֹת,
לִרְאוֹת דְּפוּסִים בַּכּוֹכָבִים כְּדֵי לִמְצוֹא אוֹתָם אַחַר כָּךְ בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם.

פְּחָדִים מַפְצִיצִים אֶת הַחֻלְיוֹת וְהַתְּנוּעָה חוֹרֶקֶת. הָרִקּוּד אַכְזָר כִּי אֵין חֹפֶשׁ
בַּתְּנוּעָה הַזּוֹ. רְעָמִים שֶׁל קוֹנְפֵטִי מְאִירִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְנוֹפְלִים עָלֵינוּ בְּרֹב
צִבְעוֹנִיּוּתָם. בּוֹאוּ נְנַסֶּה לִרְקֹד בְּכָל זֹאת. אִישִׁים בַּחֲלִיפוֹת חוֹלְפִים עַל פָּנֵינוּ
בְּמֶּרְצֵדֶס וְהַיָּרֵחַ מִתְכַּסֶּה בְּפִיחַ. זַעַם מוֹצִיא מֵאִתָּנוּ אֶת הַיְּרִיקוֹת הָעֲמֻקּוֹת
בְּיוֹתֵר. רוֹק וְקוֹנְפֵטִי. אֵשׁ וְגָפְרִית.

שֶׁמֶשׁ יוֹרֶקֶת חִצִּים כְּמוֹ בְּיָמִים פִּרְאִיִּים עַל מִבְנִים עַתִּיקִים עֲשׂוּיִים אֲבָנִים
יוֹשְׁבִים תַּחְתֵּיהֶם בְּמַעְגָּל. בַּקְבּוּקִים רֵיקִים נֶעֱרָמִים כְּמוֹ שָׁדַיִם חֲתוּכִים. כָּל
הַצְּעָקוֹת נִשְׁמְעוּ, כָּל סוֹדוֹת הַיַּלְדוּת מְשַׁלְּבִים יָדַיִם, אוֹחֲזִים בִּגְרוֹנֵנוּ הַמְּכֻוָּץ.

****

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְאַבֵּד אֶת הַשָּׂפָה
יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אֵזוֹר
בֵּין הַהִתְרַחֲשׁוּת הַנִּימִית לְצֶבַע הָעוֹר
אוּלַי חִכִּיתִי
שֶׁהַכְּאֵב הַגָּדוֹל וְהַמִּסְתַּחְרֵר יֵשֵׁב עַל לִבִּי מַסְפִּיק
עַד שֶׁאֶתְבַּיֵּשׁ
אַגִּיעַ אֶל הַגְּבוּלוֹת הַדַּקִּים שֶׁל הַתְּבוּנָה
שָׁם אֵין דֶּרֶך אַחֶרֶת
מִלְּבַד לִקְרֹא לַדְּבָרִים בְּשֵׁם

גרנטה 1 – גבוליות | מאי, 2014