למה לסלאבים אין יידוע

בדקדוק, יידוע הוא אמצעי תחבירי לסימון שם עצם מסוים כבעל הקשר ישיר או עקיף (פרגמטי) לתוכן קיים בשיח. לדוגמה, במשפט: "הפרח הכחול נזרק לחצר", משמש היידוע לציין שמדובר בפרח אחד מסוים, שהדוברים יודעים (או אמורים לדעת) שמדובר עליו. (מתוך וויקיפדיה)

כשפטר גדול ייסד את סנט פטרסבורג הוא באמת תיכנן להוסיף יידוע לרגל מאורע, ואפילו בנאום חניכת עיר בשנת 1703 כמעט כתבו בשורה רביעית: "ומהיום, אנחנו מוסיפים לשפות סלאביות יידוע שיקל על חיינו שהם קשים כל כך בין כה וכה! ויידוע יהיה –" אבל בדיוק באותו רגע איוון ברקוב שתה בקבוק שמפנייה אחד יותר מדי, ככה שפושקין שכח לגמרי להזכיר לרומאן יאקובסון (שהיה עסוק בללטף לעצמו סנטר) להמציא יידוע סלאבי, ויידוע נשמט מנאום.
אחר כך נעשה עוד ניסיון. יגודה הכין תזכיר מיוחד לצ'רנישבסקי שכל לילה ישן על מיטת מסמרים, ולכן לא הייתה לו שום סבלנות לשבת על קוצים ולחכות במסדרון של ארמון כדי לדון בנושא עם יקטרינה גדולה, שכמו שכולם ידעו בדיוק באותה שעה בדקה אזיקים חדשים (עם נצנצים אדומים) על פוטיומקין, ולכן לא היה עם מי לדבר.
אחר כך נעשה עוד ניסיון. בשנת 1395, שנה לפני נפילת אימפריה, בולגרים הכינו משלחת מיוחדת שנועדה להפיץ יידוע בקרב שאר סלאבים פרימיטיביים. משלחת יצאה ביום ראשון לכיוון פְּרֶסְבּוּרג (היא ברטיסלבה). ביום שני משלחת הגיעה לבּוּקְרֶש (היא בוקרשט), שוטטה בשוק, וקנתה מספר עגבניות. בשעה שתיים חמישים וחמש חזרה משלחת למלון. במלון חברי משלחת אכלו סלט יווני ודנו בהשלכות סנקציות כלכליות שסין הטילה על מיאנמר (היא בורמה). בשעה שלוש וחצי חברי משלחת נמו שנת צהריים. חבר משלחת ראשון התעורר בשעה ארבע שלושים וארבע, ובוריסלאב "חייכן", כפי שכונה, היה חבר משלחת אחרון להתעורר, בארבע ארבעים ותשע. חברי משלחת התארגנו במשך שלושים ושלוש דקות, חלקם צחצחו שיניים, ובשעה שש עשרים ואחת יצאו לאקדמיה בבוקרש. בדרך לאקדמיה, עצרה משלחת לקנות לחמניות, שעה הייתה שבע ושלוש דקות בדיוק. במאפייה בה קנו לחמניות שאל צבטקו "אמיץ", כפי שכונה, אם חברי משלחת ירצו גם קפה. חברי משלחת, מתוך התחשבות בהגבלות תקציב מסע, סירבו בחייכנות. חברי משלחת המשיכו ללכת. חברי משלחת הגיעו לאקדמיה בשעה שבע ועשר דקות. בשעה זו לחמניות כבר חוסלו. באקדמיה הודיע להם נציג אקדמיה רומנית, יון קאלוגארו, שדווקא לרומנים יש יידוע, והם אפילו לא סלאבים. חבר משלחת בויאן "נדיב", כפי שכונה, הכה לעצמו על מצח עם כף יד פרוסה, ואמר לדניצה "משוחררת", כפי שכונתה, "אמרתי לך שהיינו צריכים לקחת שמאלה בפיצול של נהר!". בדיוק באותו רגע דסיסלאב "יפה", כפי שכונה, העיר לשאר חברי משלחת שבחדר (ובמקרה גם ליון קאלוגארו שעודנו עמד וסיגר עבות בפיו מאחורי שולחן עץ תולענה יפהפה, ובידיו שהוסתרו מאחורי שולחן עץ תולענה יפהפה כתב הודעת טקסט לקרג'יאלה, "נשבע לך, נטרפה דעתם של בולגרים אלו!"), "תראו איזה ליל כוכבים יפה בחוץ!". חברי משלחת חזרו עייפים אך מרוצים למלונם.

אחר כך נעשה עוד ניסיון. בשנת 1874, רגעים ספורים לפני בכורה של "מולדתי", התפתח וויכוח סוער בין סמטנה וטשרניחובסקי. טשרניחובסקי טען בלהט שבלי יידוע ליצירה קוראים "מולדת שלי", שילוב מסוכן שעשוי לרמוז על פוליגמיה, פוליאמוריה, ואפילו הפקרות פטריוטית חסרת בושה, ולכן, למרות שהוא עצמו רחוק מלהיות פוריטן מיני (בשם רוח הלניסטית ששורה על שירתו), חובה על דבוז'אק להוסיף יידוע לליברית. "הבט – " אמר טשרניחובסקי, "הרי אפילו אני בשיר מפורסם ונערץ, 'הוי, ארצי! מולדתי!' נזקקתי ליידוע, על מנת למנוע בלבול מקוראיי נאמנים, שכן כיוונתי רק למולדת אחת ויחידה, היא מיכאילובקה. דמיין לך, בדז'יך יקירי, אילו לא היה יידוע בשפתי עתיקה, הן עשויים היו קוראיי מקסימים לחשוב שכוונתי למולדת אחרת, שכן, כפי שאמר פיקו דלה מירנדולה, 'אינסוף מולדות לו, לאדם הלניסטי.'" סמטנה אכל שמנת ושתק. טשרניחובסקי טען שזה לא טיעון קביל בשום צורה ואופן. סמטנה טבל קרקר בשמנת, וטשרניחובסקי טען בלהט שאכילת קרקר בשמנת היא עלבון כבד מנשוא לרוח סלאבית, ושסמטנה צריך להתבייש בעצמו. סמטנה טבל עוד קרקר בשמנת, ויצא לצפות בבכורה.
אחר כך נעשה עוד ניסיון. פילסודסקי ומיצקייביץ' ישבו במלון בדוברובניק וצפו בים אדריאטי שם צפו אדרות באיטיות. "אדם, יקירי," פתח פילסודסקי בקול עמוק ומשכנע, "יצירתך תיזכר לדיראון עולם. פירסום 'פאן טדיאוש' הינו רגע מכונן בהיסטוריה של איחוד פולני-ליטאי, ושל ספרות מערבית בכלל. יחד עם זאת, התגנבה לאוזני שמועה, כי בשפות אחרות קיים דבר מה שמתקרא 'יידוע'. מסתבר, כך התגנב לאוזני (ביטוי זה היה חביב במיוחד על סבא'לה), כי משמעות יידוע היא דבר מה שהינו הוא-הוא, ספציפי, הבה נאמר, ולא אחר. הנח לי להדגים. הן ידוע לנו כי בארוני שבחדר סמוך ישנן שלוש לְסוּטוֹת. ישנן שלוש לסוטות, אבל אני, בתור גנראל, ואיש מכובד בהחלט, מעדיף לרגל נאום גדול שלי בבאזל ללבוש רק לסוטה אחת מבין שלוש, זו שחורה עם נצנצים אדמדמים. משרת נאמן שלי יאצק, מודע להעדפתי ללסוטה ספציפית, אבל מוחו איטי, בשל טרגדיה איומה, ישמור אל, שהתרחשה בינקותו, עת בעודו שכוב בעריסה, נפלה פרסה על ראש פעוט ממדף באורוות אביו בווהלין. על כן, באם אבקש מיאצק אומלל כי יביא לי לסוטה מחדר סמוך עשוי יאצק, משרת נאמן שלי מזה ארבעים שנים, להביא כל לסוטה מבין שלוש, אף כי ידוע יָדַע שאני מעדיף לסוטה אחת ספציפית. יחד עם זאת, באם הייתי משתמש באותו 'יידוע' עליו בישרה לי פאני שימבורסקה, זיכרונה לברכה, היה אפילו יאצק אומלל, יבדל"א, צריך להבין כי כוונה היא לאותה לסוטה ספציפית, זו שחורה עם נצנצים אדמדמים, אותה אני אוהב במיוחד. מה דעתך, אדם חביבי?" מיצקייביץ', שסלד סלידה עמוקה משימבורסקה וכתיבתה שהיא פסבדו-אירונית עם אבחנות אקזיסטנציאליסטיות על כוס תה פושר וחתוליה מתלקקים ללא הרף, נפגע מאיזכורה על ידי פילסודסקי, במיוחד על רקע עובדה שגנראל הכיר את רגישותו של משורר לאומי. מיצקייביץ' בדיוק לקלק סיגריה שהוא גמר לגלגל, הסתכל מבעד לחלון ואמר, "ראה נא, יוס'קה, לאן לדעתך משתרכת משלחת בולגרית שם ברחוב צפוף?" פילסודסקי, שדי היה באיזכור שמם של בולגרים כדי לעורר בו שאט נפש וכעס אימתני (חבריו קרובים ביותר תמיד תהו על פשר עוינות מתפרצת זו כלפי בולגרים) קרא בקול, "די! נמאס מבולגרים אלה כבר! עוד מחר נכבוש את ריגה!"

מהדורה מקוונת | אוקטובר, 2017
דימוי: דרורה דומיני, 2014, מתוך Volleyball