סלע אדם صخرة آدم Адамов Утес Adam's Rock

יש אי קטן העולה מתוך מי בת ים. זהו ראשו של רכס סלעים, שבעבר התנשא מעל פני הים. שמו הקדום, "סלע אדם", מבוסס על אגדה עממית המספרת כי הסלע שוכן מאחורי השער האחורי לגן העדן וכי לשם הושלכו אדם וחווה לאחר שגורשו ממנו. הנה הם עומדים, זוג יתום מחובק על הסלע. ניצבים בין רקיע לרקיע, עטופים בחושך אינסופי. מסתכלים בתימהון אל עבר הארץ שלפניהם. הם קופצים למים.
אגדה אחרת אומרת כי אותו החוף נועד להיות רצועת היבשה שתקבל את פני המהגרים שהגיעו באוניות למדינת ישראל הצעירה בחצי הראשון של המאה הקודמת. ה״אליס איילנד״ הישראלי. הנה היא, הגברת הגדולה עם הלפיד. עוד מספרים שעוברות תחת הסלע להקות דגים מכל קצוות העולם ונושקות לו כשהן חולפות על פניו. מספרים ששחייה אל הסלע וקפיצה ממנו הן מבחן אומץ מוכר למתבגרים מקומיים רבים, גם כיום. אומרים שלפני התפצלות היבשות כיסה הים את כל הארץ. אומרים שיתכן ובעתיד ישוב ויכסה את הנופים שסביבנו.
לעיתים עדיין מתגלים בקרקעית הים הסמוכה לעיר עוגנים בני אלפי שנים. הנה הם יורדי הים, הסוחרים הימיים, אנשי המים. סוגרים עוד יום עבודה של פירוק והעמסת סחורה, מדדים שיכורים חזרה אל בטן הספינה. הנה הם פוצחים בקטטות בלב ים. יום יבוא וגם אריס סאן יופיע על במת הריביירה. גם שם יתקוטטו השיכורים. אומרים שהיו זמנים בהם היו הסלע והחופים הסמוכים לו חלק מנמל יפו. אגדה מקומית מספרת על איש שחי באחת ממערות הכורכר שעל חוף בת ים. אומרים שנקבר בחיים בתוך מערתו כשזו קרסה. בקרב אנשי העיר היה ידוע בשם "טרזן" והמערה שבה חי נודעה כ״מערת האדם הקדמון״. בחופי בת ים אכן מצאו שרידים שתוארכו לתקופת האבן. הנה מגיעים קופי האדם מדרום ומצפון ומתיישבים בין הנחל לים.

***

האמניות.ים המשתתפות.ים בתערוכה סלע אדם הוזמנו להציף נרטיבים אזוטריים, נשכחים ודמיוניים. העבודות שיצרו מפנות מבט לזמנים שונים בהיסטוריה של האזור שבו שוכנת העיר בת ים. ידוע שבשטחי ישראל חלו פרקים משמעותיים בהתפתחות האדם הנבון. זהו נרטיב אחד מני רבים ומפוארים שאינם מקבלים תשומת לב משמעותית בשיח הציבורי בישראל. כיום כבר התבססה ההבנה שההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים ועל כן הסיפור שהיא מוסרת תמיד יהיה חלקי. בזמנים שבהם ״ויקיפדיה״ רלוונטית יותר מן האנציקלופדיה, וחכמת ההמונים נחשבת למהימנה יותר ממומחיות של קומץ חוקרים – קיימת אפשרות להתבונן מחדש בהיסטוריות הלא מסופרות ולראות בהן חלק מן המרקם השלם של החיים. הרצף ההיסטורי הרחב יוצר מרחב נזיל של זמנים, שמות וגבולות. זוהי הזמנה פתוחה לדמיין את ההיסטוריות הרבות שאולי התרחשו כאן ואת העתידות הרבות שעוד עשויות להתרחש.

רלי דה פריס: זמן הכורכר ושוטרת התנועה בכיכר הגבול שבין יפו לבת ים, 2019

יצירותיה של רלי דה פריס בתערוכה, עוסקות בזמן הגאולוגי בבת ים. הזמן מתגלם במספר שרשראות רכסי הכורכר המסמנות את קו המים והן עדות לשינויים דרמטיים בגובה מפלס המים ובגבולות היבשה. הכורכר הוא סלע יחודי לאגן הים התיכון המזרחי אשר מראה את סימני הזמן בצורה ברורה –  שטח פניו ומבנהו המחורר מאזכר את אופן היווצרותו: חלקי סלעי גרניט שהתפרקו אי שם בליבה של  אפריקה נסחפו ונשחקו במורד נהר הנילוס עד למוצא הדלתא ומשם הוסעו בזרמי הים אל חופי הארץ בשילוב עם חלקי עצמות של בני אדם וחיות אחרות, צדפים וכל החומרים שהתפרקו בתוך הים לאורך השנים ואז התגבשו חזרה לכדי סלע חדש. הכורכר נוצר במפגש בין הים והיבשה, מספר לנו היכן הים היכה בעבר, היכן התחילו החופים בימי קדם. אלו אותות הזמן של הים שכיסה את המקום עליו אנו עומדים היום.
דה פריס מתבוננת באופן בו הגבול הטבעי נפגש עם הגבול המלאכותי שסומן על גבי המפה כגבול בין יפו לבת ים. זהו גבול אשר חלקו נראה למשל בחוף הים עצמו – הגבול בין שתי הערים מסומן בשורת אבנים גדולות שהציבו על החול. חלקו בלתי נראה ונוכחות הגבול מתגלמת דרך שמות שהוענקו לאתרים סביבו (רחוב הגבול, כיכר הגבול, אבטיחי הגבול, מאפיית הגבול, עמדות הירי המוצבות עד היום באיזור). בעבודות בתערוכה רלי דה פריס בוחנת את החיבור בין ההיגיון הגאולוגי לבין הגיונות גאו-פוליטיים וחברתיים. בין פעולת הטבע למעשה ידי אדם. בלב מפגש הגבולות הזה נותר עיגול ומרחב ריק, כיכר הגבול- אי מדושא וירוק. סביב לחלקת הנוף העגולה מתנהלת התנועה המעגלית של העוברים בגבול.

נוגה דוידסון, ספטמבר 2019

מהדורה מקוונת | ספטמבר, 2019
דימוי מתוך זמן הכורכר, רלי דה פריס, עץ צרוב ולופ וידאו, 2019
תערוכה: סלע אדם, מוזיאון בת ים לאמנות ע"ש בן ארי. פתיחה: 20 בספטמבר 2019
אוצרת: נוגה דוידסון
אוצרת ראשית מובי: מוזיאוני בת ים, הילה כהן־שניידרמן
אמניות.ים משתתפים: ניסן אלמוג, דורית ביאלר, אנה ברשטנסקי, מיכל בראור, רלי דה פריס, ענבל הופמן, אנה ווילד וטל גפני, מאיר טאטי, מאיה ידיד, שיר לביא, עמית לוינגר, מרים נאה, אורית סימן טוב, הדס פליישמן, ליא ציגלר, ורה קורמן, שיר רז, דניאל שופרא